ב-25 במרץ 2020 מלאו 85 שנה להקמת מכון המחקר ייִוואָ (השם המלא ביידיש: ייִדישער וויסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט, כלומר: המכון היידי המדעי).

מוסד זה הוקם בשנת 1925 בווילנו (אז בפולין; כיום וילנה, ליטא). מאז 1940 הוא נמתא בניו יורק, כתובתו: 15, West 16th Street, Manhattan, New York City.

ניתן לייחס את מקורותיו של ייִוואָ למאה ה -19, אז התנועה הגרמנית Wissenschaft des Judentums (מדע היהדות) יזמה את הניסיון הראשון לחקור היסטוריה וטקסטים יהודיים תוך שימוש בקריטריונים מודרניים של אמפיריות ואובייקטיביות.

השפעת החילון והמודרניזציה הביאו את ההיסטוריון שמעון דובנוב לפרסם קול קורא להלת חומרים היסטוריים מוזנחים שתיעדו את העבר היהודי במזרח אירופה. הוא האמין כי הידע על העבר הזה חיוני ליצירת תרבות יהודית חדשה המתאימה לתקופה המודרנית.

בער בורוכוב, חלוץ הבלשנות היידית, מתיאורטיקני הציונות, התעקש כי יידיש - הלשון שבאופן מסורתי זלזלו בה, תוכל למלא את התפקידים התרבותיים הגבוהים שלאורך ההיסטוריה היו שמורים לעברית או ללשונות לא יהודיות.

התפתחויות אלה החלו לשאת פרי עם משלחותיו של הסופר והאתנוגרף ש' אנ-סקי לתיעוד הפולקלור היהודי (1912–1914) ופרסום כתב העת "דר פנקס" (1913-1912), ההנפקה האקדמית הראשונה של מדע היידיש המודרני.

במהלך מלחמת העולם הראשונה בארצות שהיו תחת כיבוש גרמני נפתחו בתי ספר עם הוראה ביידיש. בכך נוצר צורך בחומרים פדגוגיים בשפה זו.

בעקבות המלחמת הזאת, נפתחו אפשרויות חדשות לפיתוח המדע ביידיש בראשית שנות העשרים של המאה ה20, החוקרים בווילנה, בוורשה ובברלין הוציאו לאור כתבי העת הראשונים מדעיים ביידיש.

היוזמה למיסוד המדע ביידיש באה מקבוצת מהגרים יהודים רוסיים בברלין, בראשות הבלשן נחום שטיף (1879–1933). הוא שייך ליידיש את הציונות ה"ריאלית", ולאוהדי העברית קרא "חזיוניים".

מייסדיו המפתח האחרים של ייִוואָ היו: הבלשן מקס וויינרייך (1894–1969), הלקסיקוגרף זלמן רייזן (1887 -1940 ?) וההיסטוריון אליאס צ'ריקובר (1881–1943).

בפברואר 1925 שטיף הציג את תזכירו בפני אנשי תרבות מובילים ביידיש בברלין, בניו יורק ובווילנה. התגובה הנלהבת ביותר הגיעה מאחרונת הערים הללו. שם אורגנה ישיבה לדיון בתכניתו של שטיף.

קבוצת המדענים נפגשה בווילנה ב-24- 25 במרץ, הצביעה בעד אישרור תזכירו של שטיף (עם כמה תיקונים). אירוע זה נחשב כייסודו של ייִוואָ.

בשנת 1925 חבר הנאמנים של כבוד של ייִוואָ כלל את אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, שמעון דובנוב, מוזס גסטר, אדוארד ספיר וחיים ז'יטלובסקי.

מאז ייִוואָ שואף לחקור, לשמר וללמד את שפת היידיש, את מורשתה התרבותית, האתנוגרפיה האשכנזית ואת כל ההיסטוריה של חיי היהודים ברחבי מזרח אירופה, גרמניה, רוסיה וקהילות המהגרים שלהם, כמו גם אורתוגרפיה, לקסיקוגרפיה ונושאים אחרים הקשורים ליידיש.

כאחד מעיסוקיו העיקריים, ייִוואָ משמר כתבי יד, ספרים נדירים, יומנים ומקורות יידיש אחרים. ספריית ייִוואָ בניו יורק מכילה מעל 385,000 כרכים מהתקופות החל מהמאה ה-16. כ-40,000 מהם באידיש.

בנוסף, בארכיוני ייִוואָ למעלה מ-23 מיליון מסמכים, תצלומים, הקלטות, פוסטרים, סרטים וממצאים אחרים. ייִוואָ בעצמו מוציא אינספור ספרים וכתבי-עת ביידיש ובאנגלית.

בשנים 1934–1940 הפעיל ייִוואָ תכנית הכשרה לתארים אקדמיים המכונה אספירנטורה. התכנית נקראה על שמו של יו"ר ייִוואָ דאז צמח שבד.

הפלישה הנאצית למזרח אירופה גרמה לייִוואָ להעתיק את פעילותו לניו יורק. מרכז חשוב שני, Fundacion IWO, הוקם בבואנוס איירס.

חלק מארכיוני ייִוואָ הועברו על ידי הנאצים לפרנקפורט אם מיין כדי לשמש בסיס ל"מכון לחקר השאלה היהודית". בשנת 1946 צבא ארה"ב השיג את המסמכים הללו ושלח אותם לניו יורק.

ספריית ייִוואָ נבזזה על ידי הגרמנים, אך ארגון המחתרת "חטיבת הנייר", בראשות המשורר היידי אברהם סוצקבר, הצליח להבריח ספרים רבים ולשמור עליהם מפני הרס.

חומרים אלה נשמרו אז בסתר משלטונות ברית המועצות על ידי ספרן ליטאי, אנטאנאס אולפיס. כיום הם מוחזקים בארכיון המדינה הליטאית ובספריה הליטאית הלאומית על שם מרטינאס מז'ווידאס.

ייִוואָ ביצעה פרויקטים רבים של פרסומים מדעיים גדולים, האחרון בהם האנציקלופדיה של יהודים במזרח אירופה, שפורסמה בשנת 2008 בשיתוף עם אוניברסיטת ייל. תוכנו זמין כעת באופן מקוון באתר yivoencyclopedia.org

בשנת 2014, בשיתוף ממשלת ליטא, המנהל הנוכחי של ייִוואָ, ג'ונתן ברנט, הקים פרויקט Edward Blank YIVO Vilna Online Collections לשימור ולהעברה לצורה דיגיטלית של יותר ממיליון וחצי מסמכים ו -12,200 ספרים המייצגים 500 שנות של ההיסטוריה היהודית במזרח אירופה.